לופ הא־ג'יאנג — אבל בדרך שלנו

רוב האנשים ששומעים על Hà Giang מדמיינים מיד קבוצה של מטיילים צעירים שיושבים מאחורי האיזי דרייבר , מדריך עם דגל קטן, לוח זמנים סגור וסוכנות שסגרה הכול מראש.

גם אנחנו חשבנו שככה “עושים” את Hà Giang Loop, אבל היה ברור לנו שאנחנו אוהבים לטייל בקצב איטי ועצמאי אז נמצא את הדרך.

אנחנו משפחה כמו שאתם יודעים עם שתי בנות ובמשך שבועיים עשינו את הלופ לגמרי לבד.

בלי חבילה.

בלי קבוצה.

בלי מחויבות למסלול של שלושה/ ארבעה ימים.

התקדמנו בתחבורה ציבורית, במוניות מקומיות, לפעמים בטרמפים, וחלק מהדרך גם עם אופנוע.

בקצב שלנו, לפי מה ששמענו ממקומיים ופשוט בנחת.

למה בכלל לוותר על חברה?

התשובה הפשוטה היא שרצינו זמן ועצמאות.

לא שלושה/ ארבעה ימים דחוסים, לא בקבוצה, לא בלוז של אחרים..בקיצור הבנתם!

אם מתאים לכם לעשות את זה מסודר אז לכו על זה ותקראו פוסטים אחרים שלנו:)

אז איך עושים את זה?

נפרט לכם מה אנחנו עשינו וגם טעויות שלנו.

הקדמה קצרה- כל המקומות שינה סגרנו דרך ווטסאפ/zalo, הרבה לא נמצאים בבוקינג וגם יצא לנו יותר זול ככה.

לגבי תחב"צ, כדי לשאול את בעלי הגאסטהאוס כי לנו חלק מהמקומיים אמרו שאין אבל הסתבר שיש.

אז יאללה, סיפור דרך שלנו:

התחלנו בהא גיאנג- לקחנו סליפר מסאפה.

ובעצם זה היה המסלול שלנו:

Du Già

Yen minh

Dong van

מהא ג'יאנג לקחנו מיני וואן מקומי ל Du gia.

לקח לנו כשעתיים וחצי אבל סתם כי הנהג עצר מלא. הנסיעה הייתה מהממת ועלתה לנו 100k לאדם.

ישנו בהוסטל פשוט ונחמד בשם

Du Già Family Homestay & Coffee

היתרון העיקרי הוא שנמצא במקום טוב והוא זול והבעלים ממש חמודים, נדיבים שעזרו לנו לא מעט.

גם כל בוקר היה ארוחת בוקר פשוטה אבל עשתה את העבודה.

החיסרון הוא שמגיעים קבוצות כל לילה לגסט האוס ליד ויש רעש עד השעה 22:30- של קריוקי וכו'.. אבל זה כמעט המצב בכל הוסטל. אנחנו ממליצים לחפש מקום יותר מרוחק שאין בו קבוצות.

הכפר מתוק עם מפל כיפי ופשוט כיף להסתובב ולעשות טיולי יום באזור.

גם פה עצרנו טרמפים של אופנועים ועצרו לנו ממש בקלות (כל הורה היה עם ילדה על אופנוע).

מבחינת אוכל-שימו לב שבערב הרבה מקומות מארחים קבוצות ואי אפשר להזמין אוכל, אז או שתזמינו מוקדם יותר טייק אווי או שתלכו לאכול במקומות קצת יותר יקרים.

לאחר שלושה לילות, כאשר החלטנו להמשיך, ניסינו לתפוס טרמפים מ Du Gia לכיוון Dong van אבל אחרי שעתיים שעמדנו בתחנת דלק ללא הצלחה ודיברנו עם בעל הגסט האוס והוא עזר לנו להזמין מונית ב700k לכפר -

Mau Due.

מראש כל המקומים אמרו לנו שיהיה קשה לתפוס טרמפים ושאין אוטובוס אבל אנחנו ניסינו, אתם יכולים לוותר על התענוג.

המלצה שלנו זה מלכתחילה לקחת מונית לmau due ומהצומת יש כבר אוטובוסים בשפע או ל yen minh או ל meo vac.

האוטובוס לקח אותנו בחינם, זאת הייתה נסיעה של רבע שעה.

אנחנו ישנו רק לילה אחד ב yen minh כי משם רצינו להגיע ל dong van, כבר לכמה ימים טובים אז בעיקר אכלנו שם והסתובבנו קצת בשוק.

הנסיעה מ- due gia לשם מהממת ממש ולקחה לנו סה״כ כשעתיים.

ישנו שם Bong Bang Homestay 2, אחלה מקום ובבוקר היה בופה לארוחת בוקר שעלה 40 לאדם ו20 לילד.

מ Yen Minh לקחנו אוטובוס ל Dong van,

האוטובוס היה כשעה וחצי – נסיעה מהממת בין נופים שלא נמאס מהם.

הגענו ל־Đồng Văn, שמבחינתנו הייתה לגמרי ההיילייט של האזור.

ישנו במקום מדהים על ההר, בערך עשרים דקות נסיעה איטית באופנוע מהעיר.

כאן גם סוף־סוף הצלחנו להשכיר אופנוע בלי בעיה (כן צריך להציג רישיון בינלאומי + רישיון אופנוע). ההשכרה עלתה לנו 150, קצת יקר מהרגיל – אבל לגמרי שווה את זה בשביל החופש לעצור בכל פינה.

אופנוע: ‎+84 38 580 9480

כל היום הסתובבנו בין כפרים, שווקים מקומיים ובתי קפה עם נוף פתוח להרים – פשוט לנסוע ולתת לדרך להוביל.

ישנו ב- Dong Van Skyview & Campfire Teahouse–

בעל הגסטהאוס הכי חמוד שפגשנו בשלושה חודשים בוייטנאם.

דאג לנו להכול, נתן לנו לבשל במטבח (תענוג אמיתי!), ובכללי זרם איתנו על הכול – מהורדה במחיר ועד לייט צ׳ק־אאוט.

אין להם בוקינג, אבל זמינים בוואטסאפ:

‎+84 98 940 3661

המלצה חמה במיוחד: להגיע לשוק של Đồng Văn מוקדם בבוקר ביום ראשון. זו חוויה אותנטית, צבעונית ומרתקת – שווה לקום בשבילה.

סיכום:

לסיכום, לטייל לבד בלופ זו לא בהכרח החוויה הכי פשוטה, כי הרבה מהדברים שם מותאמים בעיקר לקבוצות. אבל זה בהחלט אפשרי, ובמיוחד יכול להתאים למי שמחפש קצב אחר ופחות המולה.

אנחנו שמחים מאוד שלא ויתרנו על הרוד־טריפ הזה. בדרך כלל אנחנו נוטים להישאר יותר זמן בכל מקום, ולכן היה גם כיף וגם קצת מעייף לזוז מהר ממקום למקום. יחד עם זאת, זה אפשר לנו לראות כפריות יפהפייה ונופים משגעים, ואנחנו מקווים שמה שכתבנו כאן יעזור לאחרים שמתלבטים אם לעשות את זה לבד.