איך זה לטייל כשמשתקמים ממחלה

פוסט קצת שונה אך חשוב ומסביר לא מעט על הטיול שלנו

לפני שאספר לכם איפה הסיפור הזה פוגש אותי. חשוב לי לספר קצת על ג'יליאן ברה כדי שקצת תבינו עם מה אני מתמודדת.

ג'יליאן ברה הינה הפרעה בה תאי מערכת החיסון תוקפים את העצבים ופוגעים בתפקודם.

לי הסיפור ממש היה לפי הספר, התסמונת הראשונה היא תחושת חולשה ותחושה של נימולים בקצות הגפיים וכך בדיוק התחיל לי.

תוך ימים ספורים התחושה התפשטה לי בכל הגוף וגרמה לשיתוק נרחב בכל הגוף (לי ב"ה לא נפגעה הנשימה, אך כן הבליעה)

.

מפה לשם הגעתי לבית חולים אחרי כמעט שבוע שהייתי מושבתת בבית וניסיתי להבין מה קורה איתי. הייתי משוכנעת בהתחלה שפשוט הגוף שלי עייף מאימונים ושהגזמתי אך כמובן שאחרי כמה ימים קלטתי שזה כבר משהו יותר רציני. התחלתי שיקום ואחרי כמה חודשים החלטנו לטוס ולהמשיך שיקום בטיול.

חשוב לציין שכשיצאנו לטיול הייתי ממש שונה ממה שאני עכשיו. הייתי הרבה יותר חלשה, עייפה, לא יציבה וגם עוד לא חזר לי התחושה בכל הגוף.

עכשיו אני כבר כמעט חצי שנה אחרי האישפוז ואני שמיים וארץ. אני הולכת, משתמשת ביידים כמעט בתפקוד רגיל, בולעת, מרימה את אסיף ולאחרונה גם חזרתי לרוץ.

נו, אז איך זה לטייל כשמשתקמים ממחלה?

*לטייל עם ה" גילי" זה מורכב.

לרב אני מרגישה טוב ואז משום מקום, מתחיל לי גל של חולשה, עייפות וגם תחושת נימולים. אני לומדת לקבל את זה באהבה ולהבין שככה זה ולפעמים צריך להאט.

*לומדת לקבל את זה -שלהירדם ב20:00 זה לגיטימי וששינה פשוט עוזרת לי לתפקד טוב ביום הבא.

*לומדת לבקש עזרה! (זה לא קל לי)

*משתדלת להיות סלחנית וסבלנית כלפי עצמי.

*מעריכה הרבה יותר את הדברים הפשוטים, יותר מאי פעם.

*לומדת לדון לכף זכות כל אדם ומזכירה לעצמי שלכל אדם יש סיפור.

*נהנת הרבה יותר מאוכל! אוכלת לאט בטירוף!

* לומדת להיפתח ולשתף יותר.

* גאה בעצמי ואומרת את זה בלי בושה!

* לומדת להיות כנה עם עצמי ולא לנסות לדחוף את עצמי לקצה.

ובעיקר שמחה! שמחה להיות עם אהבת חיי והבת המדהימה שלנו24/7 ופשוט לעשות את מה שאנחנו הכי אהובים! להיות במסע סביב העולם ולהשתקם בקצב ובדרך שלי.

צירפנו פה תמונה שלי כשאני אשכרה עובדת בשדה!